סמוך לאחר הפגיעה הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי התאונה הוכרה כתאונת עבודה וועדה רפואית קבעה את נכותה הצמיתה בשיעור של 10% ובהתאם קבלה מענק חד פעמי . לימים סיימה דנה את לימודיה והחלה לעבוד כאחות מעשית באחד מבתי החולים במרכז הארץ תוך שהיא מתקדמת בתפקידיה לדרגה של אחות אחראית עבדה יומם ולילה משמרות תורניות וכו משכורתה הלכה ותפחה בהתאם.
לאחר כחמש שנים ממועד התאונה ובעקבות עבודתה הקשה שהצריכה עמידה ממושכת ומאמץ פיזי רב, החלה לחול החמרה משמעותית במצב הקרסול עד כדי שדנה נאלצה להפחית בהדרגה במשרתה שעמדה על שיעור של 100% כולל משמרות ל- 50% בלבד דבר שפגע כמובן קשות בהכנסתה.
בעזרת עו"ד ענת קאופמן, ממשרד לוי-קאופמן מנתניה, המתמחה בתביעות ביטוח ונזיקין, ועל בסיס מסמכים רפואיים מרופאיה המטפלים, הגישה לביטוח הלאומי תביעה להחמרת מצב. בעקבות ההחמרה נבדקה פעם נוספת ואכן ועדה רפואית קבעה כי חלה החמרה במצבה הרפואי והגדילה את נכותה הרפואית ל- 20%. בעקבות הגדלת הנכות (אל מעבר ל- 19%) נכנסה דנה לזכאות לקבלת קצבה חודשית ממועד ההחמרה ומידי חודש בחודשו לצמיתות.
תאונת עבודה תקנה 15
אלא שבכך לא תם העניין בעצת עו"ד קאופמן , בקשה דנה לעשות שימוש בתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות). תקנה זו מאפשרת הגדלת הנכות בעוד 50%, ובעקבותיו גם את הגדלת הגמלה החודשית ב- 50%, וזאת במקרים בהם הנכות גרמה לפגיעה בעבודה ולירידה בהכנסות . לפיכך הוסיפה עו"ד קאופמן וטענה בפני הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי כי בעקבות ההחמרה הרפואית קיימות הגבלות ניכרות אשר ללא ספק מגבילות את תפקודה כאחות, עבודה הדורשת עמידה ממושכת ומאמץ פיזי ניכר ועקב כך חלה אצל דנה ירידה בהכנסות לאחר ההחמרה ביחס להכנסתה לפני ההחמרה תוך המצאת אישור מעביד לפיו עולה כי לאחר ההחמרה ירדה המבקשת בהדרגה מ-100% משרה ל-50% ולכן בקשה מהועדה להפעיל את תקנה 15 להגדיל את הנכות ל- 30%.
אלא שהוועדה הרפואית של ביטוח לאומי דחתה הטענה בהסתמך על טענה בלתי סבירה לחלוטין ולפיה בבחינת השאלה אם חלה ירידה בהכנסה היה צריך לערוך השוואה בין הכנסותיה של דנה לפני התאונה בשנת 2002 (להזכיר כי במועד זה היתה תלמידה) ולא לפני מועד ההחמרה, לעומת הכנסותיה לאחר ההחמרה. בהשוואה זו מובן שידה של דנה היתה על התחתונה שכן לא רק שלא חלה ירידה אלא שלכאורה חלה אפילו עליה. על בסיס ניתוח שגוי זה דחה הביטוח הלאומי את הבקשה. על החלטת הוועדה הרפואית הוגש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. כב השופטת שרה מאירי אימצה את גישת המוסד לביטוח לאומי ודחתה אף היא את הערעור .
דנה לא ויתרה והגישה באמצעות עו"ד ענת קאופמן ערעור לבית הדין הארצי.
בכתב הערעור נטען בין היתר כי טעה בית הדין קמא בפסק דינו עת לא קבע כי טעתה הוועדה עת בחנה את הירידה בהכנסות המבקשת תוך השוואת הכנסתה לאחר ההחמרה להכנסתה של המבקשת עובר לפגיעתה בתאונה ולא להכנסתה עובר להחמרה במצבה הרפואי. פרשנות כזו גורמת עוול חמור למי שחלה החמרה במצבו ומעוותת את האבחנה שיש לערוך ואת התכלית האמיתית של תקנה 15 שנועדה לפצות את מי שנפגעה פרנסתו עקב נכותו. מאחר ולאחר הגשת החמרת המצב של המבקשת נקבעה ע"י הועדה הרפואית כי ישנה החמרה והנכות החדשה הינה 20%, היה על הוועדה על פי לשון החוק והתקנות לערוך השוואה ולבחון את ההכנסה לפני ואחרי ההחמרה ולא לפני הפגיעה.
עוד טענה עו"ד קאופמן בפני בית הדין הארצי כי בחוק סוציאלי עסקינן ועל כן אין לקפח את הנכה. חקיקה סוציאלית יש לפרש באופן דווקני, ויש לאמץ את אותו פירוש אשר יש בו כדי להגשים את התכלית הסוציאלית של החקיקה (ראו דברי השופט י. כהן, בד"נ 28/79 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נ' וארון, פ"ד לה (1) 561 בפיסקה 10 לפסק דינו; דברי השופט בייסקי בפיסקה 6 לפסק דינו בבג"צ 92/83 נגר נ' מינהלת ענף ביטוח נפגעי עבודה, פ"ד לט (1) 341; דברי השופט ד. לוין בפיסקה 25 בבג"צ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה,
בית הדין הארצי קיבל את עמדת המערערת ופסק דין, שניתן בסופו של דבר בהסכמת המוסד לביטוח לאומי שקיבל את המלצת בית הדין , נקבע כי לצורך הפעלת תקנה 15 בהחמרת מצב יש לערוך השוואה בין ההכנסות הנפגע עובר להחמרה (ולא עובר לפגיעה) לעומת הכנסותיו לאחר ההחמרה במצבו. .
המדובר בהלכה תקדימית לגבי תאונת עבודה תקנה 15, חשובה ביותר שיש בה לתקן עוול מתמשך ולעשות צדק עם נפגעים רבים שעד כה קופחו באופן ניכר. מדובר באנשים שכל חייהם עבדו ושלמו דמי ביטוח למוסד וכעת משנפגעו יש לקביעות כאלו השפעה כספית משמעותית עבורם כאשר פרנסתם נפגעה והגדלת הגמלה החודשית שלהם הינה מהותית ביותר.
עו"ד ענת קאופמן (כהן) ושות' הינו משרד עורכי דין מומחה, ובעל ניסיון רב שנים בליווי משפטי וניהול הליכים אל מול חברות הביטוח, ביטוח לאומי ועורכי דינם.
זקוק ל
עורך דין נזיקין ותאונות עבודה? – תן לנו להילחם למענך!
